עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
הכיבוד בישיבות מורים
12/12/2011 20:24
שלמה גבע
תנאי-עבודה, מורה, בתי-ספר, חינוכ

להלן פנייה של מנהלת בי"ס מסוים. מפאת כבוד ביה"ס אני נמנע, כמובן, מפרטים מזהים. ישנם, ודאי, עוד בתי ספר כאלו. אני מניח שבישיבות של עובדי ארגונים אחרים, כמו בנקים, וגם משרדים ממשלתיים המצב שונה!

 

"שלום לכם,
כיוון שאתם משתתפים בסוף יום הלימודים עוד מספר שעות בישיבות של וועדת ההתאמות , ולביה"ס אין, לצערי, תקציב לכיבוד-פרט לבייגלך ושתיה חמה, יהיה נחמד אם תביאו תגבור לכיבוד הדל.
עשינו זאת בישיבת רכזי מקצוע והיה הרבה יותר נעים. מי שרוצה יביא מה שהוא רוצה. אין חלוקה מחייבת, וזה על בסיס התנדבותי בלבד.
תודה לכם,
שם המנהלת"
3 תגובות
לא הצעות חוק שנויות במחלוקת אלא סוגיות בהוראת
22/11/2011 21:49
שלמה גבע
אזרחות, הוראת אזרחות, הצעות חוק

לא הצעות חוק שנויות במחלוקת אלא סוגיות בהוראת אזרחות

מקצוע האזרחות זוכה לאחרונה להשקעה רבה של מורים ותלמידים. אם איני טועה, זה אחד המקצועות בו תלמידים רבים מתקשים, ומספר הנכשלים בבחינות רב.

לא קראתי מה הם יעדי ההוראה, אך אני מניח, שבין השאר, הכוונה לעורר באזרחינו לעתיד הבנה של מה היא "אזרחות טובה", לדעת את זכויותיהם וחובותיהם ולעודד אותם לאזרחות פעילה.

אחת מדרכי ההוראה היא, ודאי, ניתוח סוגיות ועיצוב עמדות כלפי נושאים שהמציאות מזמנת אותם. לאחרונה מזמנות הכנסת והממשלה סוגיות רבות בדמות הצעות חוק שנויות במחלוקת. עלה בדעתי כי, לו הייתי מורה לאזרחות, הייתי עומד נבוך מול תלמידי לנוכח הצעות חוק נלוזות אלה, המובלות על ידי שר המשפחים וראש הנמשלה. כיצד להסביר לתלמידי מה היא "אזרחות טובה" לנוכח הצעות חוק אנטי דמוקרטיות כאלה, ולא לחרוג מתפקידי כמורה בבי"ס ממלכתי?!

לאחר זמן קצר הבנתי שלא מדובר בהצעות חוק אמיתיות. הנה ראש הנמשלה, בתפקידו כראש הממשלה, בעצמו ביטל כבר את חלקן. אין זאת כי הוא ושר המשפחים, בתפקידו כשר המשפטים, התגייסו לסייע בידי מורי האזרחות ותלמידיהם, המתקשים, להתגבר על קשייהם, בזמנם להם סוגיות לניתוח.

רווח לי. אני רק מקווה שאיזו הצעת חוק מדומה כזו לא "תתחלק" להם, ותיכנס לספר החוקים שלנו.

1 תגובות
יחוסל שוק הציונים
11/11/2011 16:57
שלמה גבע
בי"ס תיכון, ציונים, תעודת בגרות, חינוך

יחוסל שוק הציונים

הערה מקדימה: התופעה, המתוארת ברשימה זו קיימת, כנראה, ברב בתי-הספר, במידות חומרה שונות. המתואר כאן מבוסס, בין השאר, על התנהלות חמורה במיוחד, לה הייתי עד.

 

בשוק, כך למדנו, נקבעים מחירי המוצרים. ב- "שוק הציונים" נקבעים ציוני תלמידינו, כולל ציוניהם בתעודת הבגרות. בשוק עומדים על המקח מוכר וקונה. ב – "שוק הציונים" עומד מצד אחד המורה, לבדו, למול תגרנותם של התלמיד, המחנכת, מרכזת השיכבה, מנהל/ת ביה"ס והורי התלמיד (לפעמים גם חבריו).

 מכיוון שבחינות הבגרות מפוזרות על פני שלוש שנות לימוד, הרי "השוק", חי ונושם כל העת, אך הוא שוקק חיים, במיוחד, ערב בחינות הבגרות, לקראת מתן "ציוני ההגשה", המהווים מרכיב שווה ערך בציון, שיירשם בתעודת הבגרות.

 בעוד המורה נוטה לתת את הציון המגיע לתלמיד על-פי הישיגיו, התלמיד, כמובן, וכל הנ"ל לוחצים על המורה לתת ציון גבוה יותר. המניעים לכך מגוונים: התלמיד והוריו – מתוך רצון להגדיל את סיכויי הנער/ה להמשיך במוסד אקדמי, המחנכת – מתוך סימפטיה ורצון לשאת חן, החברים – כהכנה לדרישות הצפויות שלהם, ומתוך חברות. ואילו הנהלת ביה"ס – מתוך הרצון להציג עלייה במספר זכאי הבגרות, עלייה שהפכה ,כמעט, לחזות הכל במערכת החינוך. לחצי ההנהלה הם, לעיתים, ישירים וגלויים ולעיתים עקיפים וסמויים.

השוק מתקיים בחדר המורים, בפרוזדורי ביה"ס, בחצר ובטלפון.

אין מחזה מחפיר ומביש את משתתפיו כמו "שוק" זה, המלווה, לעיתים, בבכי, בתחנונים ובצעקות, ומסתיים, בדרך כלל ,בפשרה שמשמעותה – מתן ציון גבוה יותר מן הציון היותר גבוה, שמורים נוהגים להעניק, במילא, כציון הגשה. (כאמור, ציון שהוא מרכיב שווה ערך לציון בחינת הבגרות)

ישנם מורים הבטוחים שהם מצליחים להתמודד עם הלחצים: "אני, מספר לי מורה ותיק, נותן תמיד ציון קצת יותר נמוך ממה שמגיע לתלמיד, ואח"כ מסכים להעלותו לציון הראוי". ברור

ש –"תכסיס" זה רק מעודד את קיומו של "שוק הציונים", והמורה "המתוחכם" מקבל על עצמו את כללי "השוק" המביש.

ניתן להעריך כיצד משפיע "שוק הציונים", בשלב זה של חיי הצעירים, על ערכיהם והנורמות שלהם בשלבים מאוחרים יותר.

על משרד החינוך לקבוע כללים מחייבים שיפחיתו את מימדי התופעה, ויביאו לחיסולה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

0 תגובות
המשך לימוד הערבית בסכנה
07/11/2011 13:42
שלמה גבע
ערבית, לימוד ערבית, הוראת ערבית, בית-ספר

(האם) לימודי השפה הערבית בבתי הספר התיכוניים ייכחדו(?)

 

קיים חשש של ממש, שלימודי השפה הערבית בחטיבות העליונות בבתי הספר העבריים ברמות של 3 - 5 יחידות ייכחדו! הוספתי לכותרת מילת שאלה וסימן שאלה, כיוון שהחשש לעיל מבוסס על התרשמות מן המצב במספר בתי ספר, המוכרים לכותב, ומשיחות עם מורים עמיתים, ולא על מחקר מקצועי. לפני מספר שנים כתבתי על מצבם העגום של לימודי הערבית, והכתרתי את הכתוב בכותרת:"בבתי ספר רבים הוראת השפה הערבית היא בעיה ולא מקצוע לימוד - עת לשנות את מתכונת הוראת הערבית". במאמר העליתי גם הצעות לשיפור. משרד החינוך, כולל, לשכת שרת החינוך דאז, העבירו התיחסויות פורמאליות, ולא עניניות. מאז המצב לא השתפר, ואולי אף הורע.

הסיבה המרכזית לחשש שלעיל היא, העדפתם של תלמידי התיכון ללמוד מקצועות אחרים, וכן –ההסתיגות מכל "מה שהוא ערבי". ההסתיגות מללמוד ערבית מתחילה כבר בחטיבת הביניים, והיא מקבלת, לעיתים, ביטויים בוטים וגזעניים מצד תלמידים, הלומדים ערבית שלא מרצונם.

 תלמידים מגיעים לכיתה י' כשרמתם בערבית נמוכה מאוד, בהשוואה לנדרש בתוכנית הלימודים של משרד החינוך. הסיבה לכך נעוצה ברמת ההוראה/לימוד הנמוכה בחלק ניכר מחטיבות הביניים. אל כיתות י' מגיעים תלמידים שלרבים מהם אין כל ידע בשפה, למרות "שלמדו" במשך 3 שנים. (לא יודעים עדיין את אותיות ה – א"ב, יודעים לצייר את האותיות, אך לא מסוגלים לקרוא כלל וכד'). ישנן כיתות י' כה הטרוגניות, שלא ניתן, כמעט, להתקדם בהן בהוראת השפה. כתחליף, לצד הכיתות הלומדות ערבית, יש כיתה שלומדים בה, כביכול, "ערבית מדוברת" או "אסלאם". אלו, ברב המקרים, שמות כיסוי לכיתות בהם לומדים תלמידים שקיבלו פטור מלימוד ערבית, או שהצליחו לשכנע את מוריהם להעבירם לכיתה כזו. לימוד זה נעשה ללא תוכנית מאושרת, וכל מורה/ביביסיטר עושה כאן כרצונו. (לא מדובר בתוכנית הקרויה  "תרבות הערבים והאסלאם", הנלמדת לבגרות). שעות מבוזבזות אלה הן מתוך השעות המיועדות ללימוד ערבית.

למצב הקשה בלאו הכי, נוסף לעיתים הזלזול במקצוע מצד הנהלות ועמיתים. כל מנהלי/ות בתי הספר התיכוניים עמם שוחחתי מצהירים על חשיבות לימוד השפה הערבית במדינה, המצויה בלב המזרח התיכון, אך, בפועל, רבים מהם היו מעדיפים "שהצרה הזו" תילמד בבית ספר אחר, ויש המבטלים, כליל, את לימוד הערבית, כבר, בכיתה י'. אחד הביטויים לזילזול הוא הדרישה, הגלויה או המרומזת של מנהלים, ממורים המלמדים בכיתה י', לדאוג לכך שכל התלמידים יקבלו ציון עובר, גם אם מדובר בהגשת עבודות....בעברית. מכה נוספת ניחתה לאחרונה על לימודי הערבית בכיתות י"א – י"ב, עם הכללת מקצוע הערבית בין המקצועות שערך "הבונוס" שלהם בבגרות הופחת.

  ניתן היה לצפות,שלפחות, צה"ל יהיה מעוניין בקידום הוראת הערבית ולימודה (המוטיבציה העיקרית ללמוד ערבית היא הרצון לשרת במודיעין). בפועל תרומתו של צה"ל לכך חסרת ערך, כמעט. פעילות טל"מ (יחידה הפועלת ל – "טיפוח לימודי מזרחנות") תורמת לאיתור לומדי הערבית ויצירת קשר עימם לקראת גיוס, אך לא לשיפור ההוראה והלימוד. כנראה, שהקורסים לערבית שמעביר צה"ל עונים על צרכי הצבא.

סיום לימודי הערבית בכיתה י', ברמה של יחידת לימוד אחת, ללא המשך, הוא, ברב המקרים, חסר כל ערך, ומה שנותר ממנו אצל תלמידים רבים הוא זיכרון שלילי. האמור לעיל מסביר את הקושי לקבץ מספר מספיק של תלמידים, שיצדיקו פתיחת מגמה לערבית בכיתות י"א – י"ב. מידי שנה ישנם בבתי ספר מסוימים תלמידים הרוצים להמשיך וללמוד ערבית, אך נותרים מאוכזבים ומתוסכלים מאי- פתיחת מגמה כזו. (ישנם מנהלים הפותחים מגמת ערבית "בכל מחיר", אך הם מעטים).

אי לכך, הגיעה העת שגם נושא לימוד הערבית יעלה לדיון ציבורי, שבעקבותיו יוחלט על מעמד לימוד השפה "לחסד או לשבט", ובהתאם - יתקבלו החלטות מחייבות את מנהלי בתי-הספר.(לדוגמה, הקמת קבוצות לימוד מבתי ספר שכנים).

השארת המצב הנוכחי תביא לחיסול לימודי הערבית בהדרגה, במקביל לפרישתם של מורים ותיקים, והימנעות צעירים מלהתמחות בהוראת השפה!

 

 

 

 

4 תגובות
הסיבות לקיום הדיון הציבורי בנושא איראן
02/11/2011 18:14
שלמה גבע
איראן, דיון ציבורי

השר בני בגין ואחרים שוללים את הדיון הציבורי בסוגיית מתקפה אפשרית על מתקני הגרעין באיראן.

 

נראה לי שעקרונית הם צודקים, ובעבר, אכן, לא נערכו דיונים ציבוריים בנושאים מסוג זה. בגין מייחס את הדיון הציבורי למניעים אישיים פסולים. אלא שהוא נמנע, כמובן, מלציין שהעלאת הנושא בתקשורת ניזום על ידי מי שאמורים לדון בו בחשאי, ומניעיהם זכו כבר לפרשנות.

אפשרות נוספת היא שהדיון הציבורי החל בשל הספק שמטיל הציבור בשיקול הדעת של מנהיגיו כיום.

1 תגובות
אל תתקפו באיראן
31/10/2011 19:52
שלמה גבע
איראן, מתקני גרעין, סכסוך אידיאולוגי

בימים האחרונים רבו המאמרים המעלים נימוקים כבדי משקל כנגד תקיפת המתקנים הגרעיניים של איראן בידי ישראל.

מאמרים אלו מתעלמים משני נימוקים מהותיים כנגד תקיפה כזו: האחד – לאיראן אין סכסוך של ממש עם ישראל (בהשוואה לסוריה, לדוגמה). הקמת מתקניה הגרעיניים לא נועדו, ככל הנראה, לתקוף את ישראל, אלא להוות מנוף בחתירתה למעמד הגמוני במזה"ת ואולי בעולם. סכסוכה עם ישראל הוא "סכסוך אידיאולוגי", הנגזר מהיותה "מדינה אסלאמית", ואיומיה על ישראל, גם הם, נועדו לשרת אותה מטרה. וכי על מי תאיים – על תורכיה, מתחרתה המוסלמית או שמא על ארה"ב?

השני – עוינותה של איראן עשויה להתמתן עם חילופי גברי בעתיד, או אפילו שינויים בטיב המשטר.

אלו, קרוב לוודאי, לא יהפכו את איראן לציונית, אך אין כל סיבה להפוך את "הסכסוך האידיאולוגי" לסכסוך של ממש, על ידי פעולה צבאית. יש, כמובן, להשתמש באמצעים אחרים, בכוונה לסכל את תוכניותיה בשיתוף עם מדינות העולם.

אל לישראל להיות מוציאת הערמונים מן האש!

4 תגובות